הספרות התיאורטית דנה בביצוע זהות אתנית כדרך לקבל ערך בתוך יחסי כוח. מאמר זה מתאר כיצד נערות מאוכלוסיות מתויגות מבצעות זהות אתנית כמפגן של כוח כדי לחזק את ערכן, במסגרת תהליך סדנאי מכוון שמטרתו לבסס שאיפה תעסוקתית באמצעות הרחבת תודעתן הביקורתית של הנערות. הממצאים חושפים כיצד התמקמותן של נערות, כאשר היא מתפענחת בתוך שיח תיאורטי של התנגדות, עשויה להעיד על שני אופנים שונים של התנגדות – ספונטנית או מאפשרת – ושניהם מתבטאים בביצוע זהות אתנית. מתברר כי בניגוד לביצוע זהות אתנית ספונטנית, המכוון להיבדלות (ethnicism), ביצוע זהות אתנית מאפשרת מכוון להשתלבות (ethnicity). ההשוואה בין שתי דרכי ההתנגדות האלה חושפת את מידת נכונותן של נערות לתת אמון באחר כדי לגשר על מה שנחווה כמרחק חברתי בינן ובין המנחה ותוכני הסדנה.