השיטה שלי
מנהיגותיות:
מהלכה למעשה
מודל ההליקס להתערבות חינוכית מקצועית
ההסבר שמוצג להלן, פונה אל הסמכות המקצועית שמנהלת את ההתערבות. המנחה מורה, מדריכ.ה, מנהל.ת, או יועצ.ת, הדמות שתלווה באופן מקצועי תיקרא להלן מוביל.ת התהליך.
מהי התערבות חינוכית, ובכלל?
התערבות היא פעולה, או מספר פעולות מתמשכות המכוונות לשנות פני דברים. מהלך עניינים של אירוע מסוים, סיטואציה או מצב, במטרה לתקן או לשפר בעיה חברתית, חינוכית או התפתחותית. התערבות יכולה להיות פרטנית או להתנהל במסגרת של צוותים\ קבוצות\קהילות\מערכות אורגניות או התקבצות אד הוק. לכל מצב כזה יש השלכות ומשמעויות על היכולת לנהל את המרחב. ועל כן ידע מקצועי עשוי לחזק את הביטחון, האחריות והמחויבות למה שצופן התהליך.
חשוב לזכור שא.נשים שמשתתפים.ות בתהליך כזה, לא תמיד הגיעו מרצונם או ביוזמתם. חלקם נדרשים להשתתף חלקם מרצים וחלקם חווים לחץ גלוי או סמוי לקחת חלק בפעילות. חלקם חוששים מתוך כך שעצם ההזמנה ללמוד משהו אחר וחדש עלולה לערער תחושת ביטחון, ולעורר התנגדות לשינוי מכל סוג. כיוון שהתערבות לא תמיד נתפסת בעיניהם כאקט אפקטיבי ומיטבי, ואפילו נחווית כאקט מתנשא, הרי שכדי להשיג את מעורבותם (Engagement) ושיתוף הפעולה, על ההתערבות להיות מזמינה, נתפסת כמועילה ולהתנהל כשהיא נקייה עד כמה שניתן, משחזור חוויות שמעודדות תחושת ניכור והימנעות. כלומר, על ההתערבות להתבסס במרחב בטוח ומוגן בו אף אחד ואחת לא אמורים להתבייש בשל זהות, מצב, או תחושה, וכך, נוכל להניח שאף אחד או אחת לא יחוו צורך להאשים או להתגונן מהאשמה.
על מנת שלא ליצור שחזור של חוויות שליליות מתהליכי למידה קודמים, רצוי ואף ראוי שמוביל.ת התהליך תשאף או ישאף לקדם בקרב המשתתפים.ות חווית שייכות, ולשם כך ישכילו לנהל את המרחב והסמכות המקצועית שלהם, באמצעות ביסוס תהליכי קרבה ואמון בין כל השותפים לתהליך.
חשוב להדגיש, למידה אפקטיבית המתרחשת במסגרת קבוצתית, מערכתית צוותית ארגונית נשענת, מעצם הגדרתה, על הצורך בשייכות. חווית השייכות מבטאת יחסים עם משהו מחוץ לעצמי- מקום במובן חברתי, או גיאוגרפי, ומתעצבת באמצעות תחושת ביטחון ונינוחות שמאפשרת שונות ונפרדות באופן שלא רק לא עומד בסתירה לשייכות, אלא גם לא פוגע בחווית השייכות לקבוצות מוצא נוספות.
למה הכוונה במעורבות (שיתוף פעולה)?
למידה שיש בה מעורבות, מחברת בין חלקי הזהות השונים. שילוב בין תיאוריה לפרקטיקה; מיזוג של ידע אישי וחווייתי עם ידע פורמלי; דיאלוג בין נקודות מבט שונות. כשהיא נעשית באופן מקצועי, היא מעודדת מוטיבציה פנימית ומסוגלות להחזיק פרדוקסים וסתירות. למידה כזו חיוני שתאיר מצד אחד את האופן שבו מוגדרים למידה וידע, ומצד אחר את האופן שבו מוגדר כוח.
הגדרת הלמידה -ידע רלוונטי נהיה למשאב כאשר הוא הופך ממידע חיצוני לחלק בלתי נפרד מעולמם.ן הפנימי של המשתתפים.ות בתהליך. כלומר מידע הופך לידע כאשר הוא שמתחבר לידע אישי, לניסיון, לאמונות ותפיסות. ראוי שנזכור שללא התערבות מקצועית יכולים להשתחזר יחסי כוח מבוססים על השוואות משלילות. השוואות העלולות לחזק חוויות של ניכור וחוסר שייכות, ולעורר צורך בהתמקמות מתוך כוח כדי להיאבק באבני הבניין של תיוג, דעות קדומות, אפליה, קיפוח הכללה והדרה.
למידה לפיכך, מזמינה לבחון מבעד למבט ביקורתי, את אותן אמונות, תפיסות, ניסיון אישי ומידע כללי. למידה כזו מתאפשרת במרחב תמיכה לא שיפוטי, בתוך תהליך לא ליניארי ולא אחיד, המאפשר שונות בקצב, בסגנון ובאופן הלמידה. מרחב ששואף לזמן חוויה של ביטחון ונינוחות לחוש זכאות להעז ולהתנסות (ולטעות ולשגות ולהיכשל).
הדרישה לחוש נינוחות, ביטחון ומוכנות להתנסות כחלק מהתהליך, נתפסים על פניו כברורים מאליהם, שהרי הם חלק בלתי נפרד מהלמידה. אולם, מאחר והחשש והפחד משינוי, קשור ישירות לחווית של שליטה, תחושת ידיעה ואוריינטציה, הרי שכל טעות, בלבול, חוסר הבנה או חוסר ידיעה מגבירים את האפשרות לחוות חוסר אונים, חוסר שליטה וחוסר ודאות. כל אלה מגבירים את אי הנוחות את החשש מטעות ולכן מחזקים את ההימנעות ממעורבות עד לכדי התנגדות פעילה. כדי שהמשתתפים.ות ירגישו שהם מחזיקים את תחושת הכוח, או לחלופין לא מאבדים אותו, הם צריכים: א. לחוות תחושת אוטונומיה ובחירה- כלומר, לקחת חלק בהחלטות, גם אם הן בהיקפים קטנים. ב. לחוות ערעור הדרגתי- כלומר לעבד תוכן חדש באורח הדרגתי. ג. להתארגן מחדש על סכמות חשיבה- כלומר, לפרק המשגות מוכרות בקצב שיש בו הלימה לצורך של המשתתפים.ות. ג. לחוש תחושת ודאות בתוך מסגרת מוחזקת היטב בידי מוביל.ת התהליך- כלומר, לקדם תחושת הביטחון על ידי יצירת ותחזוק סטינג שיש בו גבולות ברורים.
אחד מהתנאים שמאפשרים חווית נינוחות וביטחון, הוא מעבר לתפיסת כוח שונה- מהמשגה של כוח וסמכות בהקשר שמעודד שליטה ומרות, אווירה תחרותית ודינמיקה שמחזקת היררכיה של מי יותר ומי פחות, אל עבר תהליכים רשתיים הרותמים "כוח" ליכולת מתפתחת ליצור שינוי.
מדוע התערבות זקוקה למעורבות כדי להיות אפקטיבית?
התערבות אפקטיבית נמדדת במידת ההצלחה לשנות מצב קיים, ששואף להשתפר. מכיוון התערבות מתבססת על אינטראקציה דינמית ומטרתה היא מידת ההשפעה שלה על היחידים והכלל, עליה להיחוות כמצמיחה ובעלת ערך עבור היחיד, והקהילה או צוות, קבוצה או ארגון. תולדה שבסופו של דבר מעמיקה את המוטיבציה לשתף פעולה.
אם התערבות זקוקה למעורבות ושיתוף פעולה, כדי להיות אפקטיבית ולאפשר צמיחה והתפתחות, היא זקוקה גם לדמות סמכות בעל.ת הלך רוח מנהיגותי, או לפחות מי שרואים.ות בתהליך ההנחיה וההובלה מעשה מנהיגותי.
אחד המאפיינים של מקצועיות ההנחיה או הובלת התהליך היא החובה שלנו כמתערבים.ות, לזהות את החלקים העיוורים אצלנו, כדי שלא נשיג את המטרה ההפוכה ונשחזר חוויה שיפוטית מביישת. חוויה שמונעת שיתוף פעולה ומעורבות ומעודדת תגובות התנגדות ו\או ריצוי ו\או מצבי הימנעות משיתוף פעולה. וכך מאטה את התהליך.
למה הכוונה במעשה מנהיגותי או הלך רוח מנהיגותי, במסגרת התערבות חינוכית?
מעשה מנהיגותי מבטא פעולה בה מתאפשר תהליך מושכל של ניהול הסמכות תוך כדי רתימת א.נשים נוספים, יכולות ומשאבים על מנת לקדם מטרה כלשהי, שאמורה להיטיב או לשפר -כאמור- מצב קיים. תפיסה זו של מנהיגותיות מצויה בניגוד להגדרות הרווחות המתארות את המבצע.ת וקושרות לו או לה כתרי מנהיג.ה מסוג כזה או אחר. או מייחסות לו או לה איכויות כמו אופי, כישורים, כישרון, או ידע וניסיון ייחודי שמאפשרים או תומכים ביכולת שלו למלא את תפקידו כראוי. מודל ההליקס מגדיר את פעולת ההתערבות כמעשה מנהיגותי מקצועי. מעשה מנהיגותי נוכח בכל אירוע או מצב שבו קיימת הנחיית תהליכי התערבות בחיי א.נשים אחרים.ות, ויש בו מוטת השפעה גדולה, ועל כן יש מימד גדול של אחריות לעשות זאת באופן מיטבי ובזהירות ורגישות מתבקשת.
חשוב להדגיש כאן שמעשה מנהיגותי מחייב כוונה מחויבות ואחריות, אך לא כל מעשה התערבות מנהיגותי יהיה מקצועי ואפקטיבי.
מהו הלך רוח מנהיגותי מקצועי?
כאשר מעשה מנהיגותי הופך לאט לאט להלך רוח מנהיגותי. כלומר, לפעולות שיטתיות המודעות למגבלות המשאבים שיש לנו כפרטים. פעולות המושתתות על ההבנה העמוקה שנדרש שיתוף פעולה כדי להשיג מטרות, גם אישיות. וזאת, מתוך הבנה שהפעולה הופכת ליותר ויותר מקצועית כאשר היא משכילה לרתום ביעילות כוח – כלומר משאבים ויכולות של היחידים, כדי לקדם מטרה בעלת הגדרה משותפת ומוסכמת.
מה בין שתפנות, השתתפות, שיתופיות ושיתוף פעולה?
ההצלחה בהשגת מטרות ההתערבות מתבססת על שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה ובין הקבוצה למנחה.
ההשתתפות היא גם תוצר של הסכמה לשתף פעולה עם המטרה, המנחה, והקבוצה.
הדרך המתבקשת היא פעולה שמתאפיינת בשתפנות.
שתפנות היא תפיסת עולם שנגזרת מפדגוגיה פמיניסטית שמניחה שככל שמידת ההשתתפות גדלה והמעורבות מתפתחת, כך שיתוף הפעולה וההסכמה לפעול בנתיב אל המטרה יחד גדל. מכאן שמדובר באיכות שמגולמת באופן בלתי נפרד במעשה מנהיגות מקצועי ולכן אפקטיבי. שיתוף פעולה אם כן, מחייב השתתפות על מנת להגדיר במידה כזו או אחרת של שתפנות, מטרות מושכלות ומוסכמות (לעיתים כל פעם מחדש). לשם כך יש צורך באקלים שמעודד שיתוף מתמיד בין סוגי ידע, חוויות, ופעולות רלוונטיות לתהליך:
- שיתוף קוגניטיבי של סוגי ידע שונים ופרספקטיבות מגוונות: בין ידע ישן לחדש, בין ידע אישי לידע פורמלי, ובין ידע תיאורטי ידע ומעשי.
- שיתוף רגשי של חוויות- של המנחה, של המשתתפים.ות
- שיתוף מעשי של פעולות למימוש וקידום המטרות.
שתפנות יכולה להיות תפיסת עולם עקרונית עבור מי שמאמינות ומאמינים בתהליכי דמוקרטיזציה בחינוך ובכלל. והיא יכולה לשמש כגישה מקצועית של מנחה שמערבת את המכלול, והופכת את פעולת ההתערבות למקצועית. לכן גישה זו חיונית לכל מי שמובילים תהליכי התערבות: א.נשי חינוך פורמליים ובלתי פורמליים, ומנהלים.ות בצוותים וארגונים; א.נשים השואפים לקדם מעורבות בעשייה צוותית או ארגונית, או\ ו לטפח מעורבות אמפתית, חברתית ואזרחית.
מודל ההליקס
הליקס המנהיגות הוא מודל תיאורטי בינתחומי שמציג את האופן שבו ניתן לקדם התערבות מיטבית. כלומר הוא מודל שמציע גם חשיבה וגם פעולה במטרה לסייע לבעלי תפקיד העוסקים בחינוך הוראה הדרכה, פיתוח ארגוני וניהול, בדרכם.ן למנהיגותיות מקצועית, ואמצעי להגדרה וגיבוש של קוד אתי אישי(או ארגוני) מקצועי.
המודל התגבש במהלך שנים רבות של ניסיון הוראה הנחייה והובלת תהליכים, בהשראה של מספר תחומי תוכן ביניהם- פדגוגיה חברתית וביקורתית, פדגוגיה פמיניסטית, תפיסות סוציולוגיות, הנחיית קבוצות, פילוסופיה, וחינוך בהלך רוח בלתי פורמלי.
הביטוי החזותי של ההליקס הוא סכמה שמזקקת למעשה גישה מערכתית רב מימדית שמצד אחד מצביעה על הגורמים שעשויים לעכב למידה ומעורבות, ומצד שני, מציגה פרקטיקות שמקדמות למידה ומעורבות.
הדימוי של הליקס מדגים כיצד כל יחידה במודל מגלמת את ה-DNA הרעיוני, ועל כן יודעת לשכפל את עצמה. ולכן, בכל מרחב למידה, התערבות, ופרקטיקה מנהיגותית, אפשר יהיה לזהות את ההובלה המנהיגותית ששואפת, באופן מקצועי, לעודד מעורבות בלמידה; מעורבות בעשייה צוותית או ארגונית, ו\או מעורבות אמפתית, חברתית ואזרחית.
העניין עם ההליקס הוא פשוט, מכיוון שהוא נמצא על כל מרכיביו בכל מרחב ובכל תהליך התערבות, כך או כך. כלומר, כל סדרת החלטות שנבצע- מודעת או לא- קשורה ומשפיעה על התהליך. אזי אם הוא כבר נוכח, עדיף שיהיה מושכל ומתוכנן מראש, כדי שמוביל.ת התהליך יוכלו להשתמש במיומנויות המקצועיות ולהפיק את המיטב.
העבודה לאור המודל מאפשרת הנחייה דינמית ומתפתחת, כלומר מבארת את הפעולה המתמשכת שמחברת תכנון לגמישות - הקשבה והיענות למה שקורה עם ולצד משיכה לעבר המטרה.
התכנון - מאפשר לנו לשרטט את הדרך למטרה ולהכין מראש את אבני הדרך או הבניין של הלמידה, יחד עם זאת הבעיה מופיעה כאשר התכנון הופך לגנרי, פחות או יותר. כלומר, כאשר הוא מתוכנן ומונחה, לא מעט פעמים מעל לראשם.ן של המשתתפים,ות, מבלי יכולת לקחת בחשבון צרכים מטרות אישיות ודינמיקה קבוצתית, שנוצרת משילוב כל אלה. את אלה, מאפשרת הגמישות. באמצעותה מתאפשר לנו לתת את הדעת על התהליך, הדינמיקה ולהיטיב את החוויה או האקלים וכדי לתת מקום לחוויות ידע, צרכים וניסיון שונה. אותם היבטים שיכולים לייצר מרחב מוגן בטוח מבוסס קרבה ואמון.
מכיוון שמשתתפים.ות מנהלים דיאלוג מורכב ובו זמני גם עם התוכן וגם עם המנחה, גם עם עצמם.ן וגם עם האחרים.ות. מדובר בתהליך שנע על ציר של זמן ומחולל שינוי מתמיד ולכן דינמי באופיו, שאולי עשוי להיחוות לרגעים ככאוטי, הן למנחה והן למשתתפים.ות. השימוש במודל מאפשר לתהליך להיות מובנה למחצה או גמיש דיו (תלוי מאיזו זווית נרצה להתבונן על זה). בכך שהוא מהווה פרספקטיבה מקצועית להגדרה והמשגה של כל מה שמתרחש סביב.
יתרה מזאת, מאחר ומדובר בשילוב בין אתגרי תהליכי למידה, התפתחות אישית ותהליכים קבוצתיים- באמצעות השימוש במודל המנחה יכול.ה לתת שם, ולעשות מקום לתכנים לאג'נדה ולמטרות, ובה בעת, לפעול מתוך הקשבה לקולות שעולים ולשלב בתבונה בין צרכי הלמידה לצרכי המשתתפים.ות.
כדי להבין את המודל נזהה בסדר יורד
5 כוחות המגולמים ומאפשרים למנחה או לבעל.ת התפקיד לפעול לאורם
א. כוח הנעה - להתניע את התהליך, ולהזכיר למשתתפים כל הזמן, לאיזו מטרה התכנסנו, ולבחון אותה לאור התפתחות התהליך, ואת התפחותו, לאורה.
ב. כוח המשיכה- לעודד ולתמוך באופן מתמשך במעורבות הפעילה של המשתתפים.ות, בכל רמות הפעולה והחוויה.
ג. כוח רתימה - לחזק את הכרה בגבולות האישיים שלי, ולא להניח שאני כל יכול.ה ויודעת כל. להיפך, עלי להיות מודע.ת ליכולות של האחרים.ות, ועל כן לרתום משאבים וכוחות לטובת התהליך.
ד. כוח שכפול - למנף לקדם ולשכפל חוויות מפתח חיוביות.
ה. כוח לחולל שינוי/להשפיע- להאמין בכוח המצטבר שנוצר תוך כדי הדינמיקה החברתית כדי לחזק את היחיד להאמין בכוח האישי, ביכולות הפרטניות ובכוח החברתי, קבוצתי, צוותי. (כלומר, להאמין ביכולת להתנהג כאקטיביסט.ית כשצריך ומתאפשר).
כדי להניע תהליך מיטבי על מוביל.ת התהליך לחולל מוטיבציה ולשם כך עליו או עליה לבצע פרקטיקות שמקדמות חווית שייכות, ולתווך תחושת התמצאות ושליטה. גם כשהלמידה או תהליך השינוי המצופה, נעשים מבלבלים ומתסכלים. מאחר והמעשה המנהיגותי המצופה יהיה לרתום משתתפים.ות משאבים ודינמיקה קבוצתית. ראוי וחשוב לבסס מרחב מוגן שיש בו תחושת ביטחון ואמון, ולייצר בו חווית נינוחות שתאפשר פניות ללמידה, על מנת לשכפל חוויות מפתח חיוביות שמאפשרות לחולל שינוי, במקום חוויות מצלקות שמעודדות ניכור והימנעות. כדי להזמין ולמשוך שוב ושוב את המשתתפים.ות אל תוך הדינמיקה ולאפשר להם.ן לחוש זכאות להתנסות וגם לטעות- התהליך אמור לאפשר לייצר דיאלוג בו זמנית עם עצמם.ן, עם התוכן עם המנחה ועם המשתתפים.ות האחרים.ות. לכן הסטינג וההנחיה צריכים להיות גמישים ודינמיים.
חמשת כוחות אלו מתממשים כל הזמן באמצעות ארבעת עקרונות פעולה: הנחיה דינמית וסטינג גמיש; ביסוס תחושת אמון ושייכות; חשיפה מתמדת של עיוורון חברתי כלשהו; ידע ממוקם בחוויה וניסיון.
4 עקרונות פעולה שמסייעים לכוחות להתממש באורח מיטבי
א.הנחיה דינמית וסטינג גמיש- בכדי ליצור שפה משותפת ולהגדיר נורמות מתאימות לכל שלב בתהליך, יש לייצר פעולות שמתווכות בין תוכן לתהליך; בין פרט לקבוצה; בין צורך פרטני למטרה הקבוצתית; וכן הלאה.
ב. ביסוס תחושת אמון ושייכות - על מנת להגדיל מעורבות פעילה יש ליצור אקלים או אוירה או מרחב שמעודדים שתפנות.
ג. חשיפה מתמדת של עיוורון חברתי שכולנו לוקים ולוקות בו, ברמות שונות של מודעות וחוסר מודעות פעולה מתוך עיוורון ליחסי סמכות וכוח, מוגבלות או קושי, עלולים להפעיל מבט שיפוטי ולשחזר חוויות ביוש והימנעות.
ד. ידע ממוקם- כזה שנגזר מחוויות אישיות, ניסיון אישי ונקודת מבט או פרספקטיבה ספציפית. ידע ממוקם קשור לחוויה של שתפנות שבה ניתן לשתף ידע פרטי כקשור למיקום זהותי, שיתוף של חוויה תחושה וצרכים. שתפנות כזו מהווה שלב הכרחי לקראת האפשרות לעבור ממעורבות ללמידה שמחברת בין ידע חדש לישן, ובהמשך בין ידע אישי לפורמלי ובין ידע תיאורטי לידע מעשי.
כפי שנגזר מתהליך מובנה למחצה או גמיש למחצה, ניתן להבין שמעשה מנהיגותי מצריך הכנה מדויקת מראש, כלומר יש לשרטט מטרה ולתכנן כל שלב, ובה בעת רצוי לחזק מבט לתהליך ולראות מה קורה בפועל. לכן, רצוי להתאמן על החזקת סטינג דינמי וגמיש שיכול להכיר בהקשר החברתי, ביחסי הכוח בין המיקומים הזהותיים של המשתתפים.ות, ובדינמיקה החברתית במקרו- בחברה מסביב, ובמיקרו- בקבוצה\בצוות\בארגון. כמו כן, על מוביל.ת התהליך להכיר בעובדה שעליו.ה לזהות גם צרכים אישיים ומגוונים של המשתתפים.ות. כפרטים וכקבוצה, ולזכור לזהות גם את הצרכים האישיים שלו, או שלה. מבט כפול כזה זו עשוי להבטיח את האפשרות לבסס את הציר המעודד מעורבות והשתתפות, ציר שמזמין לדיאלוג, וציר שמאפשר חוויות מפתח חיוביות.
אם מטרתנו לאפשר מעורבות, הרי שצריכה להתקיים כל הזמן הזמנה לשתף. לשם כך על מוביל.ת התהליך להיות ער.ה לאפשרות שהיא\הוא לוקה בעיוורון חברתי מכל סוג כלשהו (מגדר, מעמד, אתניות, גזע, מיניות, מוגבלות חברתית, פיסית, גילנית וכולי), ולנסות לחשוף אותו תוך כדי ומתוך ההזמנה לדיאלוג משתף, כדי להכיר פרספקטיבות מגוונות. כאשר השיתוף נעשה באמצעות המשגה- שפה, רלוונטית לעולמן.ם של המשתתפים.ות, וכאשר מרחב הלמידה מתמלא בידע ממוקם בחוויות שלהם.ן ונובע מנסיונם.ן, או אז יכולה לחלחל למרחב תחושה שאכן מוענק כבוד אמיתי לחוויות שונות. תחושה שעשויה לקדם חווית נינוחות אישית מתפתחת, ולמשתתפים.ות להפגין פגיעות ופתיחות. כך, שהאמון מצטבר אט אט והופך למשאב הכרחי שמאיץ את היכולת להיות פנוי ללמידה, אף יותר, ככל שהתהליך מתפתח.
כאשר המשתתפים.ות חווים תחושת שליטה והתמצאות והם מרחיבים את חווית האמון שהם רוחשים.ות לעצמם.ן לאחרים.ות ולמוביל.ת התהליך, יש סיכוי שיהיו מוכנים.ות לאתגר את עצמם.ן ולנהל דיאלוג גם עם תכנים והמשגות זרות יותר לעולמן.ם, מבלי שיחושו שחווית השייכות שלהם.ן מתערערת, ואולי אף יוכלו לתקן חוויות צילוק שליליות שהיו חלק מנסיונם.ן בעבר. ולהדגים בפועל כיצד למידה מיטבית יכולה להתרחש כאשר המרחב נחווה כמוגן ובטוח.
ארבעת עקרונות פעולה אלו מפעילים שלושה צירים שמרכיבים את התהליך - ציר שמעודד מעורבות, ציר למידה שתפנית ושוויונית, וציר שמעודד חוויות מפתח חיוביות.
3 צירי פעולה על פני תהליך ההתערבות שמוודאים פעולה אפקטיבית
א. ציר חברתי שמעודד מעורבות והשתתפות
ב. ציר קוגניטיבי , למידה שתפנית ושוויונית עד כמה שאפשר.
ג. ציר רגשי שמעודד מרחב מוגן ובטוח, שמזמין מעודד ומאפשר חוויות מפתח חיוביות רבות ככל האפשר ולקוות שיהפכו בעתיד לנקודות מפנה בחיי המשתתפים.ות.
שלושה צירי העבודה המעודדים מעורבות, ציר למידה שתפנית ושוויונית, וציר שמעודד חוויות מפתח חיוביות, מחייבים את ההנחיה להפנות מבט כפול בו זמנית לשני היבטים- תוכנית ותהליכי, שמרכיבים את המכלול. התוכן לרוב אמור לשקף את המטרה, הכוונה וההקשר הכולל. כלומר, לספק לנו את הידע שמבהיר איזו מטרה התכנסנו, מה אנו אמורים לשנות, לשפר, ללמוד, להבין וכולי. ההיבט התהליכי אמור לחבר בין שאלות אלו, באמצעות פעולות מתווכות כדי לקדם את מה מצופה מאיתנו כפרטים וכקבוצה.
2 היבטים
א. היבט תוכני - התוכן - הנושא, השפה, הנורמות התנהגות מגדיר את המטרה, הכוונה וההקשר.
ב. היבט תהליכי - תהליך שמחבר בין כל מה שכתוב לעיל, באמצעות פעולות מתווכות.
ההיבט התוכני משקף ומשפיע על ההיבט התהליכי, ולהיפך. המודעות של המנחה לדיאלוג הדינמי ביניהם מקנה ביטחון במרחב המשותף ומחזק את האמון ושיתוף הפעולה. כך, בקבוצה/צוות/קהילה/מערכת אמורים.ות לאמץ הלך רוח מנהיגותי ולבצע מעשים מנהיגותיים על מנת להוביל ולהנחות באופן מקצועי את הדינמיקה המורכבת הזו, ולתווך כל הזמן בין ההיבט התוכני להיבט התהליכי.
1 מוביל.ת תהליך
שאמון.ה על הדינמיקה המורכבת, אמור.ה ושואפ.ת להיות מקצועי.ת, כלומר להוות דמות סמכות שמהווה מודל ולבצע מעשים מנהיגותיים, ולנמק את הפעולות לאור רציונל מעוגן בקשר שבין ההיבט התוכני להביט התהליכי.
שלוש דילמות שכל מוביל.ת תהליך להבטיח אחריות מחויבות ומקצועיות, כדאי וראוי שיברר עם עצמו.ה
- ברמה הפילוסופית, התערבות עשויה לשקף את יחסי הכוח בין קטגוריות חברתיות, ועלינו לשאול באיזה אופן נימנע מהחלשה, בבואנו לחזק.
- ברמה התיאורטית, מהו המחיר של התערבות לא מקצועית ומה מעלותיה של עבודה מקצועית. האמנם התערבות לא מקצועית יותר גרועה מאי התערבות?
- ברמה הפרקטית, כיצד ניתן להזמין ולנהל דיאלוג שתפני ומערב?
מסקנה?
הצלילה לתוך המודל בפועל, מחייבת את מוביל.ת התהליך לנקוט עמדה ביחס כל אחד מהמרכיבים שלו, ולתת מענה לדילמות הכתובות לעיל. ככל שאנו משתמשים.ות במודל, כך אנו יכולים.ות לסנגר ולנמק את בחירותינו המקצועיות, לאמץ הלך רוח מנהיגותי, להנחות ולהוביל את הדינמיקה ולקדם תהליך אפקטיבי ומיטבי תוך כדי יצירת מודלינג מקצועי.
לתהליך כזה, יש השפעה גם מחוץ למעגל המיידי שכן הוא עשוי לעורר את רמת המעורבות והרצון לאמץ, מדי פעם, רוח אקטיבית ואולי אף אקטיביסטית שמרחיבה מעגלי השפעה. רוחה הזולגת מהמיקרו אל המקרו. כלומר, משכפלת את הכוח ואת הרצון לחולל שינוי.
