מה הקשר בין התערבות לבין האני- מאמינ.ה שלי?
מה זה בכלל אני מאמינ.ה, ולשם מה זה נחוץ?
מדובר בשילוב של ידע, ניסיון, תפיסה ערכית ואתית, לצד אג'נדה חברתית, שלאורם ראוי שנכוון את פעולותינו בתחומי פעילותנו. גישה זו, המשלבת בין ניסיון, ידע, מודעות וכוונות, נועדה לקדם מטרות, ולסייע לנו להוציא מן הכוח אל הפועל רעיונות, תוך מזעור הפער שבין ה-talk ל- walk, או בין 'נאה דורש.ת' ל'נאה מקיימ.ת'.
האני-מאמינה האישי שלי מבוסס על ההנחה, שכל פעולה שמבקשת להשפיע ולקרב אל מטרה משותפת כלשהי, מוגדרת כהתערבות- חינוכית-חברתית מקצועית. התערבות כזו מחייבת רמת מודעות גבוהה ומכוונת לשיפור מצב קיים. מטרה משותפת כזו חייבת להיות מוגדרת תוך שיתוף פעולה עם המשתתפים.ות בתהליך, לכל אורכו. מכאן, שעלינו לחתור לשיח פתוח, ולהימנע מניסיון לשכנע בכוח המרות או באמצעות מניפולציות סמויות.
ולאורך כל הדרך כדאי וראוי לאפשר גמישות מובנית, שמתחשבת במיקומי זהות ובהקשר חברתי כולל.
מה זו התערבות?
באילו תנאים היא נחווית כשלילית ובאילו כחיובית?
התערבות היא מושג הנגזר מהמילה לטינית Intervenire , שמשמעותה "לבוא בין" - להתערב בין שני גורמים, כדי לשנות מהלך של אירוע או סיטואציה. התערבות כזאת, מן הסתם, מתרחשת ברמות שונות כל הזמן, בכל מקום. גם כשכוונתה חיובית, היא נחווית לעיתים כהפרעה למהלך עניינים "טבעי". כך, למשל, כשהיא מבקשת לסייע ולשפר מצבי מצוקה או משבר של קבוצה, צוות, ארגון, המעדיפים מסיבות שונות, שלא להתעמת עם הקשיים והבעיות שלהם, והם מביעים התנגדותם בדרכים שונות, כמו שתיקה וכעס, ו"התמקחות" עם המתערב.ת, או ריצוי שלו.ה.
כיצד התערבות עשויה לשפר מצב ולקדם שינוי?
בדרך של עידוד, פיתוח וחיזוק הלך רוח מנהיגותי !
כמרצה וכמנחת תהליכים, עניין אותי תמיד לבחון את הממשק התיאורטי שעוסק בפרקטיקה הנוגעת ליחסי כוחות מורה- תלמיד.ה; מנטור.ית- מנטיס; מנהל.ת כפיפ.ה; וכן הלאה. כל זאת, על מנת לזהות תהליכים המקדמים ומאיצים שינוי, התחזקות של ה'עצמי', וחווית ההתפתחות (מסוגלות) כללית או ספציפית, מחד. מאידך, לזהות גורמים ותהליכים העלולים לעכב אותה, ולהיחוות כחוויה שלילית.
אני מאמינה שצמיחה מיטבית עשויה להתרחש באווירת פרגון, שכן גישה שיפוטית עלולה לגרום לתחושת ביוש, שתגרור ניתוק מגע וחסימת דיאלוג. לפיכך רצוי שאנחנו, כמתערבים.ות, נזהה את החלקים העיוורים אצלנו, כדי להימנע משחזור חוויה עצמית כואבת של המשתתפים.ות , שתעלה כצל מעברם.ן.
את התובנה הזו חיזקו אצלי שלבי העבודה השיטתית שעברתי עם סטודנטיות לתואר שני, במסגרת פרקטיקום של מיזמי פעולה והתערבות מגוונת. שלבים אלו סייעו לי לזהות מה עשוי לפתח ולחזק 'הלך רוח מנהיגותי'. אימון במנהיגותיות יאפשר לנו, באמצעות הרחבת הידע להקשר החברתי הנדון והמיומנויות המגוונות, לפעול באופן מודע לקידום עצמנו ולהימנע משחזור מצבי דיכוי ומחוויות שיפוטיות, שעלולות לגרום לתחושת בושה חברתית.
בתהליך ההתפתחות של מרחב התערבות- למידה, יש לתת את הדעת לפרקטיקות מבססות אמון, נינוחות ותחושת פניות. כך נבטיח לקדם חווית שייכות ולחזק תחושת ערך עצמי של מי שאנו מתערבים.ות בחייהם.ן. תוך כדי, או באמצעות, הקשבה למה שלא נאמר ולהקשר החברתי, כמו גם למיקומים זהותיים. כך גם נוכל לעודד חשיפת העיוורון החברתי שלנו כמתערבים.ות, ואולי גם של המשתתפים.ות ללא שיפוטיות. על ידי יצירת תנאים המזמנים דיאלוג משתף המחזק את אותו משא ומתן פנימי שמרחיב מיומנויות ותפיסת עצמי.