השפה של המחאה מחפשת מילים חדשות ותוכן חדש למושגים ישנים. אל מול סימני הקריאה והוודאות של השיח הממלכתי היא מאפשרת ריבוי קולות, ביקורת וספקנות. אפשר גם לקרוא לזה קול נשי
למרות שכבר הוגדרה בשיח התקשורתי השלישייה ביבי-ברק-ליברמן בשיח התקשרותי כ"אדוני האתמול", לא נוכל לדאבוני למהר להספידם. כפי שראינו בימים האחרונים, את העבר טרם ניתן להשאיר מאחור כאשר הטילים והגראדים מכל צד מזכירים לנו עד כמה נפיץ ומסוכן האזור. כמו כן הם גם מזכירים לנו עד כמה זה נוח ופשוט לכל צד קיצוני להבעיר את האש מחדש, כדי למנוע שינוי; במילים אחרות, כדי להחליש את השפה ה"חדשה" שהחלה לתפוס תאוצה.