דפני ליף מנהלת או מנהיגה
הצלחת המחאה החברתית מראה כיצד ניהול וארגון נשי יכולים לחבר, לקדם ולהוביל. לנשים כאלה, ולאופן ניהולן ומנהיגותן, יש מקום בשינוי סדר יומם של ארגונים, חברות עסקיות, וכמובן גם ממשלתיות. "אני לא מנהלת, לא מנהיגה ולא פוליטיקאית אני מחברת, זה התפקיד שלי" (ציטוט לא מדויק מתוך אחד הראיונות עם דפני ליף). אבל דפני ליף היא כן […]
לשנוא פמיניסטיות זה לגיטימי
פמיניסטית לרוב נחשדת כעוכרת שמחה עקרונית, חסרת חוש הומור כי היא לא מבינה בדיחות סקסיסטיות, צדקנית, מוסרנית ומעצבנת. אבל גם ההנחות הבסיסית האלה לא יכולות לאפשר לח"כ יולי שמאלוב להפגין בורות ושנאת נשים כבר התרגלתי לשמוע אנחה מעושה כשאני שוזרת הרהור ביקורתי מגדרי בדבריי. זו עולה כשאני משמיעה את ההרהור בחוגים אוהדים. קיתון רותחין נשפך […]
התנגדות רבת פנים- חרדיות מנהלות משא ומתן מגוון בין שמרנות למודרנה. סוגיות בחברה הישראלית.
במחקר זה אנו מתחקות אחר תהליך הלמידה של חמישים ושתיים סטודנטיות שבחרו להשלים תואר ראשון, כדי להשתלב במשרד החינוך. תהליך הלמידה החל עם מטרה להרחיב את ההזדמנויות התעסוקתיות העומדות בפניהן, הפך להיות משפיע ומערב את מכלול זהויותיהן. מתוך הממצאים המשגנו את תהליך התמודדותן כאסטרטגיות התנגדות שונות כלפי התביעות הסותרות: תביעות המרחב מודרני עם שפה אקדמית […]
עיצוב מרחב למידה על פי עקרונות של פדגוגיה פמיניסטית לפיתוח החוסן הפדגוגי של מתכשרות להוראה. דפים. 73 11-33 .
מחקר זה עקב אחר תהליך התפתחותו של החוסן הפדגוגי של מתכשרות להוראה בשנה הראשונה ללימודיהן. חוסן פדגוגי נקשר ליכולת לבסס סמכות מקצועית, ועל כן נודעת לו חשיבות רבה לניהול משא ומתן מגוון, נחוש, פורה ומותאם לנסיבת עם תלמידים, עם הורים ועם אנשי צוות. המאמר מתאר חוויות של סטודנטיות בשנת הלימודים הראשונה במסלול להוראה לבית הספר […]
אמון וחשדנות בקרב סטודנטיות חרדיות שלומדות במכללה חילונית. החינוך וסביבו. כרך מ"ב, 93-119
בעשורים האחרונים הולך וגדל גוף הידע שעוקב אחר נשים חרדיות היוצאות ללימודים גבוהים במסגרות ובמרחבים החילוניים. המחקרים מתמקדים בדרך כלל בשינוי המתחולל בסדר החברתי בתוך הקהילות החרדיות, בעקבות יציאתן ללימודים. המתח המובנה בין תרבות המוצא לתרבות שמייצג הממסד החילוני מחייב להתחקות גם אחר דרכי התמודדותן של הנשים עצמן. מחקר איכותני זה בוחן את דרכי התנהלותן […]
״אני בטוח אהיה מט״בית, גם אימא שלי מט״בית, אולי זה אצלנו הגורל״: זהות תעסוקתית איכותית בקרב נערות אתיופיות בשוק עבודה ממוגדר ומגזיע. סוגיות חברתיות בישראל , 27 , עמ׳ 69-43 .
המאמר מציג ממצאים שעלו במחקר שליווה סדנאות לחיזוק השאיפה התעסוקתית של נערות מן הקהילה האתיופית, ומנסה לבחון באילו תנאים עשויות סדנאות כאלה להיחוות בעולמן כתמיכה רלוונטית ולקדם אותן לפתח ציפיות לתעסוקה עם הגזענות המופנית כלפיהן ועם תחושות של חוסר מסוגלות אישית, ועל המשא ומתן המורכב שהן מנהלות עם תוכני סדנאות שאמורים לסייע להן בהתמודדות זו.
"…..והכי חשוב חברים, תמיד תזכרו 'לסגור עסקה'" כיצד שפת הפיק- אפ מקדמת 'תרבות אונס'. שפה וחברה, 10 (2). 53-71.
באמצעות ניתוח שיח ביקורתי של מצגת המשמשת בקורסי "פיק-אפ", מתפענחות שלוש אסטרטגיות המופעלות על הגברים המשתתפים בקורסים אלה כדי ללמוד כיצד להשיג קשר מיני עם נשים. אסטרטגיות פעולה אלו כוללות הבניית גבריות 'אמיתית', ובאמצעות מניפולציות מנצלות מופחת ערכו של כל מה שלא משתלב עימה. אסטרטגיות אלו נחשפו ככאלה הנשענות על שפה המעודדת גברים לפעול באופן […]
איך עוברים מ"לגעת" ל"לדעת" : מעקב אחר עבודת גבולות כביטוי לדיאלוג מגוון של צעירים בקהילת פיק-אפ עם תפיסות "גבריות". מגמות, 52 (2) 45-76.
בשנים האחרונות נפוצות בעולם המערבי קהילות "פיק־אפ" ו"דייטינג" המציעות לגברים קורסים המלמדים איך לחזר אחר נשים. באמצעות קורסים אלו מתפתים גברים צעירים לאשליה שיוכלו להפוך להיות גברים דומיננטיים ולכן "ראויים", בלשונם, ובעקבות כך יצליחו לפתות נשים. מאמר זה מתעד דיאלוג בין גברים הרואים את עצמם כשייכים לאחת מקהילות הפיתוי בארץ, קהילת "לגעת" )שם בדוי(, לבין […]
"את לא תוכלי להבין! את אולי שחורה, אבל לא שחורה כמונו!" השוואה בין אופני "עשיית זהות" אתנית בקרב נערות מאוכלוסיות מתויגות. סוציולוגיה ישראלית. יז 2, 7-28.
הספרות התיאורטית דנה בביצוע זהות אתנית כדרך לקבל ערך בתוך יחסי כוח. מאמר זה מתאר כיצד נערות מאוכלוסיות מתויגות מבצעות זהות אתנית כמפגן של כוח כדי לחזק את ערכן, במסגרת תהליך סדנאי מכוון שמטרתו לבסס שאיפה תעסוקתית באמצעות הרחבת תודעתן הביקורתית של הנערות. הממצאים חושפים כיצד התמקמותן של נערות, כאשר היא מתפענחת בתוך שיח תיאורטי […]
הימנעות ומשמעויותיה בקרב נערות מאוכלוסיות מתויגות. מפגש, כרך כ"ד, גיליון, 43, 39-57
הדיון בתגובותיהן של נערות לתכניות התערבות בתוך מסגרות בית ספריות ומחוצה להן מזהה תבנית של אי-השתתפות, המכונה גם "הימנעות". אי-השתתפות זו מוסברת בחוללות עצמית נמוכה ובאי-הבחנה בהזדמנות. הסבר זה מעביר את האחריות לאי-ההצלחה בהתערבויות לנערות עצמן. על מנת לבחון הסבר זה ולהציע הסבר חלופי, פוליטי-ביקורתי, העלינו שלוש שאלות: (א) מהי ההתנהגות המאפיינת נערות נמנעות? (ב) […]