בזכות ד"ר סיגל אופנהיים שחר התפכחנו. אני וגברים רבים נוספים הבנו שטעינו. כי לרמות אישה כדי לקיים איתה יחסי מין לא מוביל לאושר, לא בטווח הקצר ובטח לא בארוך.

בספטמבר 2012, עת יצאנו למסע לא מתוכנן. היו לנו מספר מדריכים (או יותר נכון מדריכות במסע הזה). אחת מהן היא ד"ר סיגל אופנהיים שחר- אז מנהלת מרכז דפנ"ה בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן

בשיתוף פעולה הדוק נסינו להוביל  את הארגון - מיי-סוד- אותו אני מנהל- מחברה שמלמדת כיצד לפתות נשים בדרכים זולות לנסות לתקן ולעזור לגברים להכיר באפשרויות של גבריות חדשה. 

בעיקר כי הגענו להבנה, שבמשך שנים החזקנו בדעות שגויות לגבי עצמנו; לגבי נשים, ובמיוחד לגבי האופן שבו גברים צריכים להתנהג מול נשים.

בזכות הבנה זו יכולתי לשאול את עמי ואת חברי האם אתם מבינים היום שכולנו למעשה מעודדים בכך את תרבות האונס?

מספטמבר 2012 אנחנו במסע תיקון. מנסים בליווי הדוק של סיגל  ללמד גברים תפיסת עולם אחרת. להכיר תפיסת עולם שבה סקס הוא לא המטרה האידיאלית ואישה היא לא אובייקט מיני. הייתי ממש שמח לדווח בזאת שאנחנו רומשים הצלחה מסחררת, אבל מסתבר שהתהליך ארוך ומורכב. וכן. לצערי עוד גברים רבים משוכנעים שהם גברים ראויים רק כשהם מצליחים להשכיב מישהי, ומהר ככל האפשר. 

מתברר שלנסות ללמד גברים שישנה דרך אחרת, שכדי ליצור קשר איכותי עם מישהי ולרדוף אחר האיכות (ולא הכמות) זו לא משימה פשוטה, והיא דורשת תהליך הבנה ומודעות.

בזכות ד"ר סיגל אופנהיים שחר התפכחנו. אני וגברים רבים נוספים הבנו שטעינו. כי לרמות אישה כדי לקיים איתה יחסי מין לא מוביל לאושר, לא בטווח הקצר ובטח לא בארוך. ו'אומנות הפיתוי' משאירה את שניכם מרוקנים ומתוסכלים. כדי להגיע לזוגיות משמעותית צריך להכיר בהדדיות בטמונה בקשר, ואין קיצורי דרך במסע הזה.